רוחמה רז - חלומות

 

ראיון חג עם ה"זמיר הירושלמי" שממשיכה להתחדש לקראת השנה החדשה.

צילום: רוני אקרמן

במהלך חודש יולי האחרון הוזמנתי על ידי ידידי הטוב מוטי זרגרי אומן בפני עצמו, להופעה בהיכל התרבות של מעלה אדומים יחד עם רוחמה רז ויהודה אליאס המצחיק והמוכשר.

האולם היה מלא עד אפס מקום והשלושה ביצעו רפרטואר מופלא של שירי הלהקות הצבאיות. הקהל שבאולם לא הפסיק לרגע לשיר ולזמר עם ההרכב המופלא והמילים שהוקרנו במסך ענק.

רוחמה רז הייתה חברה ב-3 להקות צבאיות במשך השירות שלה לפני שיצאה לדרך עצמאית ולקריירה נוסקת.

רוחמה רז: כאשר התגייסתי לצה"ל לא הייתה ממש להקה, שהפעילה תוכנית. החלפתי לתקופה קצרה סולנית בצוות הוואי פיקוד מרכז וזה היה במלחמת יום הכיפורים. ושרתי אז את "אי שם בבקעה". לאחר המלחמה החליטו לעשות תוכנית חדשה בצוות הוואי צנחנים אשר שייך לפיקוד מרכז. מוני אמריליו היה מנהל המוזיקלי ולאחר ששמע אותי קיבל השראה לסיים את הלחן של השיר "בארץ אהבתי"  של לאה גולדברג שחמש שנים קודם לכן התחיל להלחין אותו. השיר החדש שלי שיצא לאחרונה "בשורה טוב" (אם רק עלה של זית) כתבה לאה נאור  והלחין מוני אמריליו שבקרוב יחגוג 90 ועדיין כיף לעבוד אתו צלול ופורה כבעבר. זה סוג של סגירת מעגל.

לאחר שהשתחררתי מהצבא הציעו לי לחתום קבע בהבטחה שיקליטו לי תקליט אריך נגן. בצוות הווי פיקוד מרכז הייתי סולנית עם עוד שלושה זמרים מלווים. התקופה של הלהקה הצבאית הייתה חממה עבורי שהכינה אותי לקריירה האמיתית.

תארי לי את ילדותך בירושלים,

גדלתי בבית דתי-מסורתי, הילדות הייתה לא כפייתית נעימה, "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" היה המשפט שליווה אותי בילדות. בחלק מהעולם החרדי יש תחושה כי הדברים נעשים לבד ובהפרדה.

אצלנו במשפחה הכל היה יחד. גם בארוחות השבת וגם באירועים משפחתיים. החינוך שקיבלתי מההורים שלי היה בדיוק כזה. בכל יום שישי אבא שלי היה שר את כל הזמירות. קידוש וקבלת שבת ולאחר מכן היינו שרים יחד זמירות שבת.

כל האהבה שלי לשירה החלה למעשה משם. גילו אותי מגיל צעיר כי הייתי שרה פשוט בקול רם. הבית היה מוזיקלי וחלק בלתי נפרד מההווי היה שירים. גדלתי לתוך אוירה של תפילה ושל שירים. בקרוב אני אקליט שיר לרדיו "לכה דודי" בלחן חדש. ואני מאוד אוהבת את השיר הזה.  שתי אחיותיי הבכורה מרים ז"ל שנהרגה בפיגוע בקו 405 וגם אחותי הרביעית במספר בתיה. שהייתה סולנית מקהלת בית הספר ממלכתי דתי "קושט" שבו למדנו. ולאחר זמן מה ביקשו ממנה להתחלף והיא ישר המליצה עלי. המורה למוזיקה גילה התלהבות.

בראיון שערכתי עם שייקה פייקוב לפני שנתיים הוא סיפר שוויתרת על השיר שכתב לך "ארץ" שהפך לאחר מכן לשלאגר.  מדוע?

האמת היא שאני לא מצטערת, לאחר הצבא האמרגן שלי היה שלמה צח שביקש משייקה פייקוב לכתוב לי שיר. שמעתי את השיר והוא היה לי נחמד, לא הסתדרו לי המילים "ארץ שנאהב ...יהיה מה שיהיה..." לא התחברתי למילים והיום אני שרה את השיר במסגרת המופע "משירי ארץ אהבתי" זה שיר עם נחמד. ועצם העובדה שהשיר הצליח לא גרמה לי להתחרט.

ב1977 זכית בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "רקפת"

שנה קודם לכן השתתפתי בפסטיבל אחר שהיה במתכונת שונה ללא תחרות. השיר החדש ששרתי שם נקרא " ערב קיץ ויונים",  שכתבה תרצה אתר והלחין מוני אמריליו.

הרבה יוצרים לא אהבו להתחרות  אז החליטו לא לעשות תחרות באותה שנה. היה שם מתי כספי עם "ברית עולם"  שלמה ארצי עם "בשל תפוח" אילנית עם "ללכת שבי אחרייך" יגאל בשן עם "בואי נעשה לנו חג" ויהורם גאון עם "לא אני הוא האיש" שכתב אלכסנדר פן. הכל עובר חביבי עם "החגיגה נגמרת" . נתנאלה עם "הליכה לקיסריה". היו שם שירים שמאוד הצליחו כל אחד שר שיר מוכר שלו ואז שיר חדש. אני שרתי בנוסף את "בארץ אהבתי".

שנה לאחר מכן מוני אמריליו הלחין לי את "רקפת" למילים של תלמה אליגון. הלחן של השיר רקפת היה מאוד דומה ל"ערב קיץ ויונים" ששרתי שנה קודם לכן, ואגב אהבתי אותו יותר. השיר רקפת זכה במקום הראשון. באותו פסטיבל יהודית רביץ שרה את "סליחות" ואילנה אביטל עם השיר "אותך" ודפנה ארמוני עם "בתוך"

באותה תקופה הופעתי גם בפסטיבלי ילדים עם השירים "יערית", "אב לילדתו אומר" השתתפי גם בפסטיבל החסידי והמזרחי.

 

מהי ירושלים עבורך?

מעבר לעובדה שירושלים היא המקום הקדוש של כל העם היהודי .זה הבית שגדלתי בו. הגעגוע שלי לירושלים זה הגעגוע שלי לילדות, השכונה שגדלתי בה והאוירה שאפפה  בה. החברות, בית הספר מה שעיצב את הדמות שלי. שם גדלתי לשיר. והחינוך שקיבלתי בבית לכבד את הזוללת, להצניע לכת ולהיות בנתינה. האזור שבו גדלתי היה בשכונת הקטמונים לא אזור תיירותי במיוחד ברחוב רשב"ג אבל מאוד אהבתי את השכונה שלי בירושלים.

שתי אפיזודות היו לרוחמה רז בקריירה שלה כאשר השתתפה בסדרה "מישל עזרא ספרא ובניו"

 פשוט פנו אלי והסכמתי לרחת חלק בסדרה אומרת רוחמה רז .

בשלב מסוים פנה אלי קובי אוז שהפיק את האלבום של כנסיית השכל . הוא חיפש קול עם סופרן בשני שירים וכך השתתפתי בהקלטת השירים "היינו עושים אהבה" ו "היא הולכת"

 

ספרי לי על השיר "חלומות" שכל כך מזוהה איתך.

לפני שאימי ז"ל נפטרה שהיתי עימה בבית החולים מספר ימים לפני לכתה. ובלילה שלם ניסיתי להקל על סבלה. היא חלתה במחלה קשה וקיבלה תרופות שגרמו לה להיות אפאטית. רציתי ללטף אותה והיא ביקשה שאשיר לה את השיר "חלומות" שיר שהיא כל כך אהבה שיר שיעזור לה לבכות על מרים אחותי, עליה התאבלה. והיא רצתה להיפרד מביתה כמה ימים לפני שהיא הולכת לעולמה. כאשר שרתי לה את השיר פתאום זלגו הדמעות מעיניה והצלחתי לגרום לה לבכות. וכל כך התרגשתי כי זה שיר שבעצם נכתב עבורי, והנה הבנתי שהשיר הוא לא רק שלי והוא הופך להיות נחלת הכלל.

זה שיר שרבים מעוניינים לשיר אותו אבל בסופי של דבר הוא חוזר אלי.

סיפור מרגש נוסף לגבי "חלומות" קשור לחלל צה"ל שי נרדי. ביום הזיכרון אחיו של שי השתתף בתוכנית זיכרון על אחיו כאשר ברקע התנגן השיר "חלומות" האח סיפר כי  שי מאוד אהב את השיר ותמיד סיפר לאחיו את חיבתו הגדולה לשיר "חלומות" ותמיד התעניין מי שרה אותו. אנשים התקשרו לספר לי על התוכנית ועל חלל צה"ל שמאוד אהב את השיר. התקשרתי לערוץ הראשון שנתנו לי ליצור קשר עם המשפחה. האמא ענתה לי בהתרגשות רבה. ואז פעמיים השתתפתי באזכרה ושרתי פעמיים את השיר "חלומות" ואני בקשר עם המשפחה עד עצם היום הזה.

בשנים האחרונות התמודדה רוחמה רז עם תהליך קשה שבו עברה ניתוח להסרת גידול בגזע המוח וטיפולי הקרנות.

זה החל לפני חמש שנים  הייתה תקופה מאוד קשה שממנה הבראתי לגמרי תודה לאל.

הניתוח היה במקום מאוד מפחיד בגזע המוח. היה ממש סיוט במהלך השנתיים האלו. אני שלוש שנים נקיה ובריאה ובכל חצי שנה אני אמורה להיות במעקב ולעשות סיטי.

אם יש מישהו שיכול לקבל ממני כח אז יש לומר שיש לנו רפואה מתקדמת ורופאים טובים. וצריך להיות עם הרבה כח ותפילות ואני בטוחה שהדברים האלו עזרו לי.

כאשר רואים ושומעים את רוחמה רז כיום אין זכר למה שעברה קול הזמיר שלה עדיין כפי שהייתה נערה או סולנית בלהקה צבאית.

איזה שיר את הכי אוהבת או הכי מזוהה אתו.

תמיד חשבתי שהשיר שהכי מזוהה איתי זה "בארץ אהבתי" אבל במבחן הזמן השיר "חלומות" הוא שיר שכולם אוהבים. ועצם העובדה שאמא שלי אהבה אז זה הוסיף לערכו.

השיר היה במקום הרביעי בשירים העבריים הכי אהובים והמושמעים בגלי צה"ללרוחמה רז יש מסר לקהילת הקוראים לקראת השנה החדשה:

כל זמן שאנחנו בחושך לנסות לראות את האור בקצה המנהרה. ולנסות להבין שגם בתוך הקושי ניתן ליצור ולברוא חיים. את זה למדתי למרות שבתקופה הלא טובה לא חשבתי על זה כלל. אני רוצה לומר שכאשר אנשים נמצאים במקום פחות טוב כמו בשנה וחצי האחרונים של הקורונה. אנשים לא רואים את האור, ניתן להתקדם ולהבין שזו רק תקופה שנעבור אותה.

לעם ישראל שיהיו מאוחדים ולא רק כשקשה גם כשטוב להיות מאוחדים. ולא לקבל את הטוב כמובן מאליו. ושנה טובה לכל עם ישראל.